פלאפון תקשורת בע"מ נ' כהן כשכאש ואח'

פסק דין

בפני תביעתה הכספית של חברת פלאפון תקשורת בע"מ במסגרתה היא תובעת מהנתבעים סך של 15,978.19 ₪ המהווה לטענתה את חובם כלפיה בגין ציוד ושירותים סלולאריים שסיפקה להם.

הנתבעים הם אח ואחות,בתחילה הוגשה התביעה רק כנגד הנתבעת 1 היות וכל ההסכמים כמו גם הוראת הקבע לבנק נרשמו על שמה,עם פרטיה ונחתמו בחתימה הנחזית להיות חתימתה.

לאחר שלב הבר"ל תוקנה התביעה והוסף הנתבע 2 אשר בחר שלא להתגונן וכנגדו ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

הנתבעת טוענת בתמצית כי אחיה המצוי בקשיים כלכליים זייף את חתימותיה ועשה שימוש בפרטי חשבון הבנק שלה אותם דלה מצ'קים שמסרה לו כדי לעזור לו בכלכלת משפחתו מרובת הילדים.

במכשירים או בשירותים שקיבל אחיה מהתובעת לא עשתה הנתבעת לטענתה שום שימוש וכל העסקה הזו התגלתה לה בדיעבד כאשר גילתה בדיווחי הבנק העברת כספים בהוראת קבע.

למרות זאת היתה מוכנה הנתבעת לסיים את הפרשה,לסגור את הקווים,להחזיר את המכשירים ולשלם את החוב וקיבלה שובר לתשלום סך כ-3000 ₪ שאותו שילמה יחד עם אחיה.

אלא שאז נפתחו הקווים שוב כנראה ע"י יוסף שהוא בנו של הנתבע 2.

משכך נטלה מאחיה את המכשירים,נסעה לסניף התובעת באשדוד וביקשה לבטל את העסקה ולסיים את הפרשה אך נציגי התובעת שם דחו את בקשתה ואת טענותיה.

התובעת מצידה טוענת כי העובדות מצביעות על מעורבות עמוקה של הנתבעת בהסכמים ואם לא היא חתמה עליהם הרי החתימות נעשו בהרשאתה,יצוין כי בכתב התביעה לא הועלתה במפורש טענה של שליחות או הרשאה בין הנתבעים.

התובעת מצביעה למשל על כך שהנתבעת פנתה לתובעת בו ביום שנותקו הקווים לאחר שהוראות הקבע חזרו באכ"מ וביקשה לברר את תוכן ההסכמים אך לא טענה דבר ביחס להתקשרות עצמה אלא העלתה חשש שהתקשרותה המקורית שונתה ע"י נציג המכירות וזויפה.

בשיחה אחרת הודיעה הנתבעת כי ההסכמים נעשו אומנם שלא בהסכמתה אך יש "להשאיר זאת כך".

לאחר מכן התקשרה הנתבעת פעם נוספת וביקשה לשלם את החוב בתשלומים והחוב שולם בכרטיס אשראי ובשובר.

עוד נטען כי לא רק שהוראת הקבע לא בוטלה,היא אפילו כובדה במשך חודשיים ואח"כ חזרה שוב באכ"מ כך שבפועל עמדה הוראת הקבע על כנה למעלה מחצי שנה וכחצי שנה מאז לכאורה נודע עליה לנתבעת.

התובעת הגישה את תצהירו של מר עוז מיכאלי והנתבעת הסתמכה על תצהירה התומך בבקשת ההתנגדות לביצוע התביעה. שני העדים נחקרו ארוכות וב"כ הצדדים טענו בסוף הדיון.

התביעה היא תביעה המתנהלת בסדר דין מהיר,הדיון הפרונטאלי ארך זמן רב ולכן ינומק פסק הדין באופן תמציתי ככל שניתן וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א ותוך התמקדות במחלוקות,בראיות ובטענות שבאמת חשובות להכרעה.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו נטל הראיה,כלל זה עומד וקיים גם כאשר נתבע טוען לזיוף חתימתו שאז על התובע להוכיח שמדובר בחתימה אוטנטית.

במקרה דנן לא עמדה התובעת בנטל זה. הנתבעת לא נשאלה ולו פעם אחת במהלך תיק זה האם איזו מחתימותיה על גבי המסמכים המהווים את עילת התביעה הן שלה ולא עומתה עם טענתה לפיה לא מדובר בחתימותיה אלא בזיוף ולכן במהלך חקירתה הנגדית הטענה לא קרסה או נחלשה.

מאידך,העד מטעם התובעת לא יכול היה להעיד דבר וחצי דבר על נסיבות החתימה הן משום שלא היה נוכח באותו מעמד והן משום שלא בירר עם הנציג שערך את ההסכמים אף אחת מהטענות שהועלו כנגדו (כנגד הנציג) וכנגד החתימות.

גם היעדר צילום של ת.ז. הנתבעת מקשה על התובעת לעמוד בנטל. נכון טען העד מטעמה שאין חובה לצלם ת.ז. בעת חתימת ההסכמים ברם חובה היא דבר אחד וראיות הן דבר אחר ואין ספק שאם היה מצוי ברשותה של התובעת העתק כאמור,היה עובר הנטל לנתבעת להסביר איך תעודת זהות שלה נמצא אצל אחר והיה קל יותר לבסס טענה של חתימה אישית או מתן הרשאה מראש/שליחות.